הסכם עיזבון בין יורשים הוא הסכם שנערך בין היורשים החוקיים, בהסכמה, ובו הם מגדירים מחדש את חלוקת העיזבון בניהם. הסכם זה ניתן לערוך בין אם קיימת צוואה ובין אם החלוקה נעשית על פי דין.
הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים ניתן לערוך במידה ולא חולק העיזבון. במידה וחולק העיזבון לפני שהיורשים עשו הסכם חלוקה מסודר, אז הסכם כזה אינו אפשרי עוד וכל חלוקה כזאת תחשב כחלוקת נכסים רגילה לכל דבר.
לא בכל צוואה צריך לבצע הסכם חלוקה זה מאוד תלוי בסוג נכסי העיזבון, אחוזי היורשים, מה מכיל העיזבון עצמו (דירה וכספים) ועוד. בידי היורשים האפשרות לחלק את הירושה והעיזבון, בין אם אחד היורשים יקבל את כל העיזבון ובין אם נכסים אשר ציוו בצוואה לאחד יועברו לאחרים, כל עוד קיימת הסכמה.
דוגמא: נניח אדם נפטר ומשאיר צוואה. לפי הצוואה יש שני יורשים המקבלים את כל הנכסים באופן שווה. נניח גם כי בצוואה מפורטים גם נכס מקרקעין וגם כספים. היורשים רשאים להחליט בניהם כי אינם מעוניינים למכור את הנכס ומחליטים כי אחד יקבל את הנכס והשני יקבל את החצי שלו בשווי כספי. כספים אלו אותם מקבל היורש הם במקום חלקו בנכס ונקראים תשלומי איזון. תשלומים אלו, מטרתם לאזן את הצוואה כך שכל אחד יקבל את חלקו אשר ציווה המצווה ללא תשלומי מס. אך ייתכן מצב בו הנכס מקרקעין שווה יותר מהכסף שיש בעיזבון ועל מקבל הנכס לשלם סכום כסף נוסף מכיסו ליורש השני וזאת כדי שהוא יקבל את הבעלות בנכס – השארית שמשולמת מכיסו של היורש תהיה מחויבת במס (בכפוף לאמור בסעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963).
מהדוגמא עולה כי יש משמעות חשובה להסכם חלוקת עיזבון על מנת לבצע תכנון מס טוב יותר ליורשים.
הסכם כזה גם מאפשר למנוע סכסוכים וויכוחים פנימיים ולעבור את מסכת החלוקה בשלום ולהתאים לכל יורש את הירושה באופן נקודתי לצרכיו גם כאשר היא שונה ורחוקה מהוראותיו של המצווה.
